ככה אני הרגשתי בתחילת הדרך שלי.
הרגשתי שאני חי בתוך קופסאת נעליים.
היא סגורה ואטומה והרגשתי חנוק.
פתאום מישהו בא ועושה 3 חורים למעלה בקופסא.
הרגשתי בנוח, לוקח נשימה עמוקה - לרווחה.
ואז עוד אחת. ועוד אחת.
ודיים כמה שהיא טובה.
פתאום נהיה קצת קשה לנשום, משהו לא כמו פעם.
אני מסתכל למעלה וקולט שאחד החורים נחסם.
ואני מתחיל להילחץ אבל "הכל בסדר…"
יש לי עוד שני חורים.
אני מצטמצם והנשימה עדיין עמוקה, אבל כבר לא לרווחה.
פתאום, עוד פעם משהו מוזר.
אני מסתכל למעלה…
עוד חור נסגר. פאק, נשאר לי רק אחד.
אני מנסה לנצל כל רגע…
אבל עמוק בפנים אני יודע מה הולך לקרות.
אני יודע שזה רק עניין של זמן עד שהחור האחרון ייסגר ואני אשאר בלי אוויר.